על גבינה והחלטות הרות גורל אחרות
היום בסופר קניתי גבינת פטה מהאישה שמוכרת גבינות לפי משקל,
ותוך כדי שארזה לי אותה היא חייכה אלי ואמרה:
"קנית דבר אחד אבל טוב, פשוט וטעים".
"ככה צריך בחיים. פשוט". עניתי לה.
אבל זה אף פעם לא פשוט עם אוכל.
פעם הייתי עומדת ומתלבטת שעות מול המבחר של הגבינות (או של
הקורנפלקסים או הקרקרים או היוגורטים, יו ניים איט).
איפה שהיתה הרבה בחירה הייתי מתבלבלת.
עומדת מול הקולקציה כאילו הייתה מדור הבורסה בכלכליסט,
לוקחת ומחזירה,
לא מצליחה להחליט
איך זה ישפיע על החיים שלי.
ממש החלטה הרת גורל.
או לפחות ככה זה הרגיש.
כי איך בוחרים -
לפי מה שטעים? אבל זה משמין.
לפי מה שבריא? אבל זה פחות טעים.
לפי מה שבמבצע? אבל זה בכלל לא מה שרציתי.
בסוף היה יוצא עשן לבן,
כשצעדתי לקופה עם המוצר הנבחר,
(וכבר בדרך אליה הייתי מתחרטת כמובן).
היום זה הרבה יותר פשוט.
עם הזמן למדתי את החוקיות.
רוצים לדעת גם אתם את הנוסחה לבחירת אוכל חכמה ונכונה?
מצטערת,
אין כזאת.
באמת שניסיתי למצוא אותה.
אבל הראש והגוף שלי רוב הפעמים לא הצליחו להגיע להסכמה.
וככה נוצרה אצלי ההבנה
שאין בחירה נכונה.
ובכלל,
לא באמת מדובר בבחירה הרת גורל,
אבל יש תקופות שזה מרגיש ככה,
ומערער את הבטחון העצמי.
ונוגע בבטן הרכה. תרתי משמע.
עבור המטופלים שלי,
אני רוצה לעשות להם את זה פשוט.
כי בינינו,
להתחשבן כל יום על מה לאכול ומתי ומה לבחור וכמה ומה אם טעיתי,
זה סיוט.
ואם רק אוכל לעשות להם את זה פשוט,
יתפנו להם כל כך הרבה זמן ואנרגיות ומשאבים,
שהם יוכלו לכבוש את העולם.
ואני ממש רוצה שיכבשו אותו.
אבל רגע, לפני שמדברים על כיבוש,
נחזור לגבינה.
רציתי להגיד לכם שזה ממש בסדר,
שאתם עומדים מולה מבולבלים,
לא מצליחים להגיע להחלטה.
שזה באמת מתסכל,
לרצות משהו ולהאמין שלכם הוא אסור,
ואחרי זה אומרים לכם שהוא מותר,
אבל "במידה".
מי יודע מה זה במידה בכלל? זה כאילו בא בכמה מידות? או שיש מידה שמתאימה
לכולם? איפה לומדים את ה"במידה" הזה?
זה בסדר שאתם מבולבלים.
שהחלטה פשוטה כמו מה לאכול נראית לכם מורכבת,
וזה הרי לא שאתם טיפשים,
ג'ינגלתם היום לפחות עבודה אחת, כמה ילדים, הורים ומיליון סידורים.
אתם פשוט מבולבלים.
אתם פשוט
צריכים ללמוד לאכול מחדש.
וזה לא פשוט.
כרגע.
עד שיום אחד זה יהיה לכם שוב
פשוט.
בתמונה: אילוסטרציה שלי, פעם, מול מדף הקורנפלקס בסופר 🤷
