על אכילה רגשית וגלגול רגשות

על אכילה רגשית וסובלימציה:

עצב, דכדוך, דיכאון,

או בצורתם הלא מעובדת

כעס, עצבנות, חוסר שקט,

הם כולם סימנים של הנפש

שהתרחקנו מעצמינו.

את רובנו לא מלמדים איך להתמודד עם רגשות.

וכשאנחנו חווים רגש קשה לנו לשאת,

אנחנו יכולים להתפרץ החוצה

או להחניק אותו פנימה.

יש שמתפרצים באלימות בכביש ומאבדים שליטה,

ויש שמתנפלים על המקרר ומאבדים שליטה.

זה מנגנון התמודדות שונה לאותה הבעיה -

רגש שאני לא יכול לשאת.

באכילה רגשית,

הרגש עובר מה שאני קוראת לו "גלגול רגשות".

אם חזרתי הביתה כועס על מישהו או משהו שקרה,

אבל אני לא מוכן להודות בכעס שלי,

לא מסוגל לשאת אותו,

לא יכול להוציא אותו,

או לא חושב שיש לי לגיטימציה להרגיש אותו,

אני אפנה לאוכל.

ברגע הראשון לא אעשה את הקישור.

הרגשתי חוסר שקט אז אכלתי.

לאחר מכן,

ארגיש כעס על עצמי

על כך שאכלתי, על איך שאכלתי.

והנה "גלגול הרגשות":

הכעס המקורי שלא יכולתי להכיל או להוציא,

התגלגל והפך לכעס על עצמי על זה שאכלתי.

זה מכעיס, אבל זה כעס שאפשר להכיל.

עצב, דכדוך, דיכאון,

או בצורתם הלא מעובדת

כעס, עצבנות, חוסר שקט,

הם כולם סימנים של הנפש

שהתרחקנו מעצמינו.

כשהפער בין איפה שאני נמצא,

למקום בו הייתי רוצה להיות,

או שאני מאמין שאני צריך להיות,

גדול מדי,

נוצר משבר.

המרחק גדול מכדי להכיל,

ואנחו מתחילים לאבד חלקים מעצמינו,

כל פעם קצת.

זה בסדר, אתם לא היחידים,

החברה שלנו מלאה בפערים,

כמו הרצון לאכול בריא, טבעי,

להיגמל ממתוקים,

לרזות,

לעומת שפע המאכלים,

המאפיות והפרסומות.

בכל מה שקשור לאכילה

יש לנו יותר מדי בחירות,

ואנחנו טובעים בהחלטות.

לעומת זאת,

כשמאבדים שליטה לא צריך להחליט,

משהו מחליט בשבילנו,

ונשאר רק הרגע שאחרי והכעס על עצמינו.

אז מה עושים

כולם שואלים

עם כל האכילה הרגשית הזאת

והכעס שבא איתה?

אין פה דרך קצרה

אין תכנית או תפריט תזונה,

אבל יש דרך וכיוון:

אבל הכיוון הוא בחזרה,

בחזרה לעצמי,

והדרך היא לדאוג לעצמי

ולשים את עצמי במקום הראשון,

ולהחזיר חלק חלק

למקום הנכון.

אכילה רגשית

כמו דכדוך ודכאון

היא סימן של הנפש

שהתרחקנו מעצמינו.

מה אתם מוכנים לעשות כדי להתחיל להתקרב בחזרה, עוד היום?