חוק שימור הסבל
חוק שימור הסבל. לפי חוקי הפיזיקה, אנרגיה לא יכולה להיעלם סתם כך.
אנרגיה לא נעלמת, היא משנה צורה. השנה יותר מבעבר, ראיתי מול עיניי את התופעה.
ראיתי איך מנעד של רגשות "קשים לעיכול" שהדהדו בין חדרי הלב ולא מצאו מוצא, בתקיעותם המתסכלת,
החלו לשנות צורה. ראיתי את העצב של ד', שהרגיש בודד וצמא לאהבה. ראיתי את הכאב של א', שהרגישה לא מובנת ושלא רואים אותה. ראיתי את התסכול של נ', שנותנת לכולם ולא נשאר לה עבור עצמה. ראיתי את הדכאון של מ', שאיבדה את מי שהיה הכי יקר לה ואף פעם לא התאוששה. ראיתי את הפחד של ר', מהמחלה שנלחם בה ולא עזבה. ראיתי את חוסר האונים של ש', שאף פעם לא הרגישה שהיא מספיק טובה. ישבתי וצפיתי בכל אותם הרגשות, מוטבעים באוכל ומשנים צורה.
עכשיו כבר לא היו עצב, כאב, תסכול, דכאון, פחד וחוסר אונים, במקומם היו כעס, רגשות אשם, שנאה עצמית,
ורשימה על המקרר של מאכלים אסורים. ככה רגש משנה צורה, מבלתי נסבל לנסבל בקושי, וככה נראה חוק שימור הסבל. ------------------------------------------ כשהיינו ילדים, תמיד לימדו אותנו מה לעשות כשנפצעים: אם יורד דם שמים יוד לחיטוי וחובשים בפלסטר. עוד נשיקה מאמא על הפצע והנה הכאב נעלם והגוף מתרפא. קסם שכזה. בדור שלי ושל ההורים שלי, אף אחד לא לימד אותנו מה לעשות כשכואב בלב. מה עושים כשעצובים. איזה יוד או פלסטר יש לזה? הכאב הזה, שלא למדנו מה לעשות איתו ואיך לרפא, נשאר תקוע. או במקרה אחר, משנה צורה. חוק שימור הסבל. ----------------------------------------- אומרים שצריך לסיים פוסט עצוב במסר משמח ונותן תקוה.
ככה נהוג. חלילה שלא להישאר עם העצב והגוש בגרון.
לא לימדו אותנו מה לעשות עם עצב וקושי,
אז אנחנו בורחים ממנו, נלחמים בו שיעזוב. יש סיפור על בית אחד, נקרא לו בית א',
שעצב הגיע אליו ונשאר ונשאר ונשאר.
עצב לא הסכים לעזוב לא משנה כמה נלחמו בו וביקשו שילך.
בסוף בעל העצב נשבר. הוא פינה לעצב מקום בארון ואפילו שם לכבודו צלחת בראש השולחן. הוא הבין שעצב כאן כדי להישאר. הוא הושיב את עצב על הספה בסלון והכין לו קפה, ואמר לו "עצב, בוא נדבר. אני מקשיב לך וקח את כל הזמן שבעולם".
אחרי כמה זמן, עצב קם, פתח את הדלת ויצא. הוא עזב.
בבית אחר, נקרא לו בית ב',
בעל העצב ועצב המשיכו במלחמה.
בעל העצב רק רצה שעצב ילך ולא היה מוכן לשמוע על פשרה.
אחרי זמן מה, עצב עבר את חוק שימור הסבל ושינה צורה.
מאז, בכל פעם שעצב עלה בגרון, הוא אוטומטית הושתק ונדחף למטה באכילה. תגידו את האמת, כמה קילוגרמים שלכם הם סבל ששינה צורה?
