חמישים גוונים של תהליך ירידה במשקל

"אז איך הגעת לאכול ארטיק מגנום במקום ארוחת צהריים?" אני שואלת אותו בסקרנות, כי הוא יצא כל כך נחוש מהפגישה הקודמת שלנו בה החליט לאכול יותר בריא.

"תראי, אפשר להגיד שהמגנום הגיע אלי ולא אני אליו". הוא עונה לי בחצי חיוך חצי מבט של מבוכה.

"איך המגנום הגיע אליך?" התעניינתי.

"הייתי עם אשתי והילדים בקניון. הם רצו לאכול המבורגר וצ'יפס, ואני הרי יודע שזה לא בריא אז הייתי חזק ופשוט אמרתי לא. ישבתי איתם בזמן שהם אכלו ושתיתי קפה. ואז בדרך חזרה הביתה כשעצרתי לתדלק, הרגשתי שאני ממש חייב משהו מתוק. לא היה בחנות של התחנה מה לקנות וככה יצא שבסוף אכלתי מגנום".

"ונהנית ממנו?" שאלתי בסקרנות.

"תראי, אני לא אשקר לך זה היה לי טעים. אבל אחר כך הרגשתי רע, גם כי זה עשה לי קצת בחילה, אבל בעיקר כי שוב אכזבתי את עצמי והייתי חלש".

"אז אתה מספר לי בעצם שהחלטת להיות חזק, כמו שאתה קראת לזה, ולא לאכול עם הילדים אלא רק לשתות קפה, ובסוף אכלת מגנום שגם עשה לך בחילה וגם לא עומד בקנה אחד עם ההחלטה שלך לאכול בריא".

"כן" הוא ענה. "ואני ממש מאוכזב מעצמי".

"היו לך בכלל עוד אופציות?" אני שואלת אותו.

"מה כבר יכולתי לעשות?" ענה בחוסר אונים.

"אני לא יודעת. אני שואלת אם היה משהו שיכולת לעשות אחרת באותה הסיטואציה".

"לא". הוא ענה בהחלטיות.

"אז באותו היום היו קיימות רק שתי אפשרויות מבחינתך: או לאכול המבורגר וצ'יפס או לאכול מגנום". הסתכלתי עליו בזמן שהוא חשב ואז ענה:

"תראי... כשאני חושב על זה עכשיו יכולתי להביא כריך מהבית. הרי ידעתי שנסתובב הרבה שעות בחוץ ויכולתי להתארגן מראש".

"אוקיי, זו אופציה אחת. מה עוד יכולת לעשות?"

"האמת שבסניף הזה של ההמבורגרים יש גם סלט עוף. וגם זה לא היה כזה נורא אם הייתי אוכל מנה קטנה של המבורגר בלי הצ'יפס. אה וגם ליד המסעדה יש דוכן של יוגורטים ויכולתי לאכול מוזלי או לקנות כריך, פשוט באותו הרגע זכרתי שלחם זה משמין וחשבתי שעדיף להימנע. עכשיו כשאני חושב על זה, אני לא מבין למה כל כך נלחמתי לא לאכול".

"כי ניסית להיות חזק" עניתי לו. "וחשבת שחזק זה אומר הכל או כלום. להימנע או ליפול לתהום. שכחת שיש אמצע, ותראה עכשיו כשאתה מסתכל על זה כמה עוד אפשרויות היו לך".

"נכון. אני מבין. באמת חשבתי שזה או המבורגר וצ'יפס או כלום, ובגלל זה בסוף נפלתי על מגנום. אבל עכשיו אני יודע שיש עוד אופציות".

------------------------------------------

בדיאטות קיצוניות ואדוקות, האוכל לרוב מחולק לאסור או מותר,

ואנחנו לומדים להסתכל על כל החלטה בצורה דיכוטומית:

כן או לא. בריא או משמין. בחירה נכונה או חטא.

להבדיל מדיאטה,

בתהליך של שינוי הרגלי אכילה אחת המטרות החשובות בעיניי היא להגדיל את מרחב החשיבה, את הגמישות המחשבתית ואת היכולת לראות יותר אפשרויות, בכדי להגדיל לבסוף את יכולת הבחירה.

לא עוד חשיבה של שחור או לבן,

אלא מגוון גוונים של אפור ושל עוד הרבה צבעים.

אתם יכולים לקרוא לזה חשיבה צבעונית ;-)

בעולם התזונה,

אכילה בריאה מורכבת ממכלול ההחלטות שלקחנו, ואף פעם לא מהחלטה אחת לבדה.

בעוד שבאכילה בריאה המטרה היא לאפשר מגוון רחב של בחירה,

דיאטה שמהותה הימנעות פוגעת ביכולת הבחירה ומכניסה אותנו למוד של מלחמה.

מצב כזה לא מאפשר לקחת שליטה אמיתית, כיוון שזו יכולה להתקיים רק כשאפשר לקחת בחירות עצמאיות אשר בבסיסן עומדות השאלות -

מה אני באמת רוצה לאכול עכשיו, מה נכון לי ומה בריא לי.

בבחירה שנעשית מתוך שליטה אמיתית, זו שקיימות בה מגוון אפשרויות,

לומדים להבדיל בין הרצון הפנימי שלי - זה שמחובר למטרות ולערכים שלי,

לבין הרצונות של העולם החיצוני - פרסומת שעושה לי חשק לאכול, חבר שמזמין מנה ואני בוחר לאכול כמוהו ואחר כך מתחרט, וחשיבה של אם כבר אז כבר שהיא השטן הקטן שיושב על הכתף של כולנו ומעלה אותנו במשקל.

בתהליך שינוי הרגלי האכילה לומדים להרחיב את החשיבה.

וכשהחשיבה מתרחבת, הצבע משתנה משחור ולבן לשלל צבעים וגוונים,

ועולם הבחירות הצר שהיה לנו קודם נפתח לעולם שלם של אפשרויות.

אחד המכשולים לשינוי הוא שאנשים נוטים לפחד מעודף בחירה.

הם מפחדים שהם יאבדו שליטה,

ולכן מעדיפים לתת את שרביט ההחלטות למישהו אחר

שיחליט עבורם מה לאכול והם רק יצייתו כמו חיילים טובים.

מוד מלחמה כבר אמרנו?

וכאן בדיוק הבעיה:

בדיוק כמו שרגשות מכילים עצב ושמחה, ואם נבחר לא להרגיש נפסיד את שניהם,

כך גם בהסתכלות על אכילה - אם נמנע נפספס לא רק מאכלים שקטלגנו כאסורים או משמינים, אלא גם את כל הבחירות הטובות שיכולנו לעשות,

אלו שמאפשרות לשמור על המשקל לאורך שנים

ולא רק כפרויקט זמני שאחריו עולים בחזרה.

בתהליך שינוי הרגלי אכילה שנעשה בצורה נכונה,

לומדים איך להרגיש בשליטה גם בתוך מגוון רחב של בחירה.

זה דורש השקעה - בחשיבה, בעצירה, במעבר מאוטומט למודע.

וזה מביא תוצאות. נקודה.

אם גם אתם רואים רק שתי אפשרויות - המבורגר וצ'יפס או מגנום,

או אם קראתם את הפוסט ואתם מזהים שהחשיבה שלכם היא בצבעי שחור לבן, והייתם רוצים להפוך אותה לצבעונית יותר,

אני מזמינה אתכם להגיע לפגישה

שתעזור לכם להרחיב את אפשרויות הבחירה

ולקבל כלים לחיות עם אכילה חופשית ובחירה אמיתית,

מבלי לאבד שליטה.