כמה מקום תופס המשקל

אחד הדברים הכי מאתגרים בליווי תזונתי והתנהגותי לירידה במשקל הוא הכנסת פרופורציה: היכולת לשים את המשקל, דימוי הגוף והרגלי האכילה שלי

במקומם כעוד חלק בחיים, אך לא בתור החיים עצמם,

וזאת מבלי לבטל את הקושי והכאב שנגרמים כתוצאה מקיומם בחיים שלי.

כך נראית פרופורציה:

המשקל הוא לא מי שאני - אני אדם עם השמנה, ולא אדם שמן.

הרגלי האכילה הם לא תכונות האישיות שלי -

אני מתמודד עם קושי בדחיית סיפוקים במצבים הקשורים לאוכל,

אבל אני לא אדם חלש או חסר כוח רצון.

הניראות החיצונית שלי היא לא תעודת הזהות שלי -

יש לי עודף משקל.

יש לי גם משפחה, חברים, ילדים, אהבות, שאיפות,

מקצוע, יכולות אינטלקטואליות, דעות וערכים.

איבוד שליטה באכילה הוא מעשה שיכול לגרום לי לתחושת אשמה,

אבל הוא לא אמור לגרום לי לבושה,

לתחושת ביטול עצמי וחוסר ערך

או לאמונה שאין לי מקום בעולם.

כשהבגדים לא יושבים עלי יפה זה מבאס אותי מאוד,

אבל זה לא הופך אותי לאדם לא יפה.

היופי האנושי מורכב מיכולתינו להיות טובים לעצמינו ולאחרים,

להיות אמפתים, לקחת חלק פעיל בקהילה שבה אני לומד לעזור לאחר

ולהתעסק בכאב שלו ולא רק בכאב שלי.

זה יופי אמיתי.

החיים במהותם משתנים כל הזמן.

כך גם הגוף שלנו, הרגשות שלנו והניראות החיצונית שלנו.

יש רק דבר אחד שיכול לצמוח ולהשתפר ככל שנתבגר:

הפנימיות שלנו.

אז יחד עם הקושי והכאב שבהתמודדות עם השמנה,

קחו לכם רגע להיזכר שזה לגמרי לא מי שאתם.

עצרו להתבונן ולראות את כל מה שיש בכם,

וזה תמיד הרבה מעבר למשקל.